שמה המלא הוא ריטה יאהן-פרוז. היא נולדה בתאריך 24/3/62 בטהרן שבאיראן. אמא לשתי בנות, משי ילידת 1992 ונעם ילידת 2001.
במהלך שמונה שנותיה באיראן עברה המשפחה 4 דירות. עד גיל חמש גרה בשכונה שבה היה
גן ילדים יהודי. בהמשך, הם התגוררו בשכונת יוקרה של קציני צבא, אבאסבד, והיו למשפחה
היהודית היחידה. לריטה אמרו הוריה, שמוטב שלא תזכיר ברחוב את יהדותה.
באיראן, המחנכת היתה קוראת את שיריה לפני הכיתה וריטה היתה מתבקשת לדקלמם בפני
תלמידי הכיתות, שהיו מוחאים לה כפים בהתלהבות. "את תהי משוררת לאומית", היתה אומרת לה המורה.
יום אחד, כשאחותה חזרה בוכה הביתה, לאחר שהכריחו אותה בבית הספר להתפלל מהקוראן,
הוציא האבא את המזוודות והחליט שהגיעה העת לעלות ארצה. לשכנים בשכונת היוקרה הם סיפרו, כי הם מהגרים ללונדון. מעטים ידעו את מוצאם.
באוגוסט 1970, כשהייתה בת 8, עשתה יחד עם משפחתה עלייה לישראל, הישר לרמת השרון
. היא החלה ללמוד בכיתה ג' בבית הספר "אוסישקין", ואחר כך בבתי הספר "קלמן" ו"רוטנברג
". לריטה, העולה החדשה בת השמונה, היה מבטא פרסי כבד והיא לא ידעה מילה בעברית. ריטה
מספרת בכל הזדמנות, שבבית הספר הילדים היו קוראים לה "פרסית, פרסית" ומכיוון שלא
ידעה אז את השפה היא חשבה שזוהי צורת ברכה מקובלת, אך כשהבינה את משמעות הדבר
נפגעה עד מעמקי נשמתה. כמו כן, הייתה לריטה בעיה עם המילים שבשפה העברית. "להמון
מילים בעברית יש משמעות גסה בפרסית", היא אומרת. "למשל, משמעות המילה 'קור' בפרסית
זה 'איבר מין'. תאר לעצמך איך הרגשתי, שמישהו
בחורף היה אומר 'איזה קור'... אחר כך כבר השתלבתי".
למרות כל הקושי שהיה לה כעולה חדשה ולמרות שלא ידעה מילה בעברית. לא היססה ריטה
להציע את עצמה למבחנים למקהלה המקומית. חבריה לכיתה פנו אליה בגיחוך "מה הפרסית
הזו מחפשת במקהלה עברית???". אך המדריך המוסיקלי שמע אותה מבצעת את השיר "מה טוב ומה נעים" וקיבל אותה מייד למקהלה.
ריטה זוכרת את עצמה כילדה קטנה, רזה, מכוערת, דומה לבן, שמשחקת במשחקים של הבנים:
אלופת הקפיצות של השכונה, רוכבת על אופניים "בלי ידיים", מטפסת על עצים, משחקת סטנגה
ושרה ברחובות. השכנים קראו לה "המופרעת ששרה", למרות שדווקא חלמה להיות רקדנית
. כתלמידת תיכון היא אהבה תנ"ך וספרות, במקצוע זה אף ניגשה לבגרות ברמה של 5 יחידות
. היא פחות אהבה פיזיקה וכימיה.
|
|
|
|